במשך שנים הייתה יעל שותפה מרכזית בעיצוב תבניתו של חג השבועות ברביבים. בשבועות תשס"ז הקריא נתאי, בנה, דברי פרידה מעל במת החג.

סדר שבועות כהלכתו ברביבים

חודש לפני חג השבועות
רכז התרבות מודיע כי השנה אין מי שירכז את החג, וכנראה שלא יתקיים חג שבועות. רכז התרבות פונה למנשה, שמודיע שהוא לא יארגן את שבועות השנה.
שבועיים לפני שבועות
מנשה נשבר, ומודיע שהוא מוכן לארגן את החג... בתנאי שיעל פרץ תכתוב. .
שבוע לפני החג
יעל מסתגרת בחדר העבודה שלה עם ערמות של עלונים מהשנה החולפת, אספקה שוטפת של קפה, וסיגרית נובלס מזדמנת שהיא מעשנת כשהיא חושבת שאיש לא שם לב, ומפזרת בזהירות את האינפורמציה שאספה: קצת בדברי המנחים, קצת בדברי מרכז המשק, שכמובן גם אותם כתבה לעיתים, וקצת בשיר שכתבה, כל שנה עם הנוסח הקבוע: "לרביבים ביום חג!".

וביום החג, עולה יעל לבושה לבן לבמה, נכד או שניים מדדים בעקבותיה, ומשוררת את הישגי רביבים:

"גאוות הנוטעים , הזורעים , הקוצרים,
זה היה ויהיה חג הביכורים.
היום יש לומר , השתנתה השפה
"תוצאות עסקיות" "אחריות לפרנסה –
הן הברכה והן סיכום השנה
וקנה המידה שאולי השתנה .
אך מלים – הן מלים...
ואהבה היא אהבה.
ומאחורי כל אלה עומדים תקווה אחת גדולה
והרבה אנשים – שביחד אומרים:
זה הכול בשבילך , רביבים ."

ונדמה כי הווה הדוחות הכלכליים, חולין היום–יום האפור, לבש לפתע לבן, ופצח בריקוד. ואז היא מסיימת, שוב בנוסח הקבוע:

.. עוד כהנה וכהנה נוכל לספר ולשבח ,
אך נשאיר הפתעות לשבועות הבא , ובלי לשעמם את האורח ,
נאחל לרביבים שתמשיך להיות כאי פורח
וכמובן חג שמח

יעלו ויבואו דורית והדס, שישירו כאן את השיר הללויה, שכתב יענקלה גלפז, חברה מילדות של יעל. את השיר הן שרו פה בשנה שעברה, וגם בלויתה. יהי זכרה ברוך.